הסכם לחיים משותפים / שלא נדע, אבל ליתר ביטחון

בני זוג שמעוניינים לחיות ביחד, אך לא לבוא בברית הנישואין, פנו אליי לפני זמן מה עם השאלה הבאה:

"ידוע לנו כי בני זוג נשואים, או העתידים להינשא, יכולים להסדיר חלוקת רכוש במקרה של גירושין במסגרת הסכם ממון, ובמידה ולא יערכו הסכם כזה –הרכוש והנכסים אשר צברו במהלך חייהם המשותפים יחולקו ביניהם באופן שווה (50-50). מאחר ואין בכוונתנו להתחתן, מה אתה מציע לנו לעשות כדי להבטיח במקרה של פרידה חלוקת רכוש כך שכל אחד ייצא מהקשר עם הנכסים והרכוש שהוא הביא למערכת היחסים? שלא נדע – אבל ליתר ביטחון".

איחלתי לבני הזוג החביבים שלא יצטרכו להגיע לכך, אך הבעתי את הערכתי לכך שמבעוד מועד, ורק ליתר ביטחון, בחרו לנהוג באחריות וליצור מנגנון שבמקרה של "שלא נדע" הם יוכלו לסיים את הקשר בכבוד הדדי, ולמנוע הליכים משפטיים מייגעים ובזבוז כסף.

במצב כמו של בני הזוג החביבים, החיים כידועים בציבור, רצוי ומומלץ לערוך הסכם לחיים משותפים. הסכם כזה נערך בכתב ומסדיר את חלוקת הרכוש במקרה של סיום הזוגיות. שלא נדע.

מה קורה בתרחיש שבו בני זוג לא עיגנו בכתב חלוקת רכוש אפשרית בעתיד?

ככלל, על פי פסיקת בית המשפט, בני זוג ידועים בציבור עשויים להיחשב כבעלי זכויות זה ברכושו זה של זה, במקרה של פרידה. במקרים מסוימים ובהתאם לנסיבות, ייתכן שיתוף גם אם הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד.

הקניית זכויות לבן הזוג האחד ברכוש בן הזוג האחר מבוססת על "חזקת השיתוף בין בני זוג", שקיומה תלוי באורח חייהם של בני הזוג במהלך הקשר.

בני זוג החיים יחד כידועים בציבור, ומעוניינים להסדיר את ההתנהלות הרכושית והכלכלית ביניהם מבלי להידרש לקיומה של חזקת השיתוף, יכולים לעשות זאת בהסכם לחיים משותפים, בדומה להסכם יחסי ממון בין בני זוג נשואים.

ההסכם צריך להיעשות בכתב ולהיחתם בידי שני הצדדים.

אין צורך לאשר את ההסכם בבית משפט לענייני משפחה או אצל נוטריון, אך ניתן לעשות זאת על מנת לחזק את מעמדו המשפטי.