סקירה | יחסי שוכר-משכיר בצל עליית מחירי השכירות

לאחרונה, ובאופן טבעי לאור מחירי השכירות המאמירים, נשאלתי שאלות רבות על ידי שוכרים ומשכירים כאחד הנוגעות לייקור דמי השכירות בתרחישים שונים:

· האם מותר להעלות את דמי השכירות?

· האם ישנה הגבלה על סכום ייקור דמי השכירות ובכמה מותר להעלותם?

· באיזה שלב מותר להעלות את דמי השכירות? ועוד.

ככלל, הנושא אינו מורכב במיוחד, רובו טמון בהסכמות המעוגנות בין הצדדים בהסכם השכירות.

עם זאת, ארחיב באופן כללי אודות שלושת התרחישים הנפוצים כיום:

1. הסכם השכירות: המצב הבסיסי הוא סעיף התמורה (דמי השכירות) המעוגן בהסכם השכירות. ככלל, אם לא נאמר אחרת בהסכם השכירות, דמי השכירות הינם קבועים מתחילת תקופת השכירות ועד לסיומה (בדרך כלל מדובר בשנה), ולא ניתן לשנותם במהלך תקופת השכירות שלא בהסכמת הצדדים. זאת אומרת שבעל הדירה לא יכול להעלות את דמי השכירות במהלך תקופת השכירות במעמד צד אחד.

2. סעיף אופציה: ברוב הסכמי השכירות נהוג להכניס סעיף אופציה אשר מקנה לשוכר זכות להאריך את תקופת השכירות, לרוב בשנה נוספת ובאותם התנאים של תקופת השכירות המקורית, בכפוף לתשלום דמי שכירות גבוהים במקצת מאשר בתקופת השכירות המקורית (לרוב מדובר בעליה של 5%). גם כאן, כאשר השוכר מממש את זכות האופציה, לא ניתן לשנות את דמי השכירות שלא בהסכמת הצדדים.

3. תום תקופת שכירות ללא אופציה (או תום תקופת האופציה): נכון להיום, במצב שבו תמה תקופת השכירות ולא הוסכם מבעוד מועד מה יקרה בסופה, או במקרה שתמה תקופת האופציה, המשכיר רשאי להציע את הדירה להשכרה בכל מחיר אשר הוא יחפוץ, ללא תלות בדמי השכירות האחרונים ששולמו. ובשתי מילים – שוק חופשי.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי. יש לבחון כל מקרה לגופו, לרבות את הסכם השכירות וכן את הסכמות הצדדים.

ניתן לתאם פגישת ייעוץ באמצעות טלפון מספר 077-7299339 או באמצעות דוא"ל itzik@zaft-law.com